כיף

אחחח… להיות אמא…

המשחק האהוב עליי ביותר כילדה היה לשחק ב"אמא". על-כן היה לי ברור שאת התפקיד הזה, התפקיד המשמעותי ביותר בחיי, אמלא בצורה הכי טובה שיכולה להיות. תמיד אהיה קשובה ואוהבת, חמה ומבינה, מאתגרת וכיפית, מזינה ומפנקת, מציבה גבולות ומלווה בדרך, ועוד ועוד – כיד הדמיון הטובה עליכם…
בוא נגיד את זה ככה:

כשהפכתי בסופו של דבר לאמא, הבנתי שני דברים חשובים מאוד:

האחד – עד כמה אני באמת אוהבת ומעריכה את אמא שלי (ועדיין זקוקה לה…)
והשני – שכנראה, אחרי הכל, ולמרות כל מה שחשבתי אז (בגיל ההתבגרות) – אמא שלי כנראה גם אהבה אותי…

אבל לא תמיד השפה של אם ובת היא אותה השפה, ויש דברים שרק ממרחק הזמן, כשאת עצמך הופכת להיות אמא – את באמת מבינה…

כיף  /  צביה אהרוני

– איך היה היום בבית הספר?

– כיף.
אפשר עוד מלח?

– כן. מה זאת אומרת כיף?

– כיף!

– מה "כיף"? כיף "נחמד", כיף "משעמם", כיף "המורה לא באה?", תיזהרי, את שמה המון…

– כיף, נו…, מה את רוצה?

– אני רוצה שתספרי קצת, שתשתפי. חשוב לי לדעת מה את עוברת במהלך היום.
אני לא רואה אותך הרבה שעות, אני מתגעגעת…

– טוב. תני לי לחשוב….. היה כדורשת בשיעור התעמלות והיה מה זה כיף, אני פשוט מעולה בזה, אפילו תותי וליצ'י אומרות שאני הכי טובה מהבנות.

– תותי וליצ'י?

– יו!! תותי זאת רעות וליצ'י זאת לילך. תותי וליצ'י… מה כ"כ קשה להבין? אני קוראת להן ביחד "מועצת הפירות והירקות".

– וזה לא מעליב אותן?

– מה פתאום? הן מתות על זה. די, ידעתי שתפריעי…

– טוב, טוב, אני שותקת.

……

נו?

– מה?!

– נו? מה היה עוד כיף היום?

– אוף…. נודניקית…

– אל תדברי אליי ככה!

– בסדר, בסדר…. אה! ביום שישי יש יומולדת לשירה ל', לשירה ב' ולנועם המעצבנת.

– זה לא יפה…

– טו-אוב. הבנתי… לא משנה. אז צריך לקנות להם מתנות ואני כבר יודעת מה לקנות, אני אלך איתך לחנות, בסדר? גם תותי רוצה לקנות איתי. אפשר? היא גם תבוא איתנו. אני מתקשרת אליה להגיד לה שאפשר….

– רגע, רגע, עוד לא גמרת לאכול. שבי. תאכלי. ואני לא בטוחה שאני יכולה ללכת היום לקנות… נראה…

– אז אני אגיד לה אחרי האוכל שאפשר…

– נראה!

– רק שלא יהיה קוסם עוד פעם. זה מה זה לתינוקות. ביומולדת של מעין היה קוסם, מה אנחנו בכיתה אלף? שעמום. אני מודיעה לך שאם יהיה קוסם אני לא באה. איכס! ביומולדת שלי אני רוצה "סימנים בדרך" עם כל מיני הפתעות  שנפזר יום קודם, ומשימות של הבנות נגד הבנים.
אפשר?…

– חכי… יש לך עוד הרבה זמן, חמישה חודשים…

– אבל אפשר?

– טוב, נראה…

….

אז מה היה עוד כיף היום?

– הבאתי לך פתק

– ממי?

– מהמורה…

– מאיזה מורה?

– מסיגל

– מה קרה?

– כלום. כל הכיתה הפריעה ותותי זרקה אליי פתק, ושהתכופפתי להרים סיגל רצתה שאני אביא לה אותו, וזה בכלל לא היה אשמתי לא עשיתי כלום… גם ליצ'י אמרה… וחוץ מזה כולם הפריעו. אני שונאת אותה. היא המורה הכי מגעילה בבצפר…

– טוב, נמאס לי! אני לא יכולה יותר… כל יום משהו חדש!!!

….

– אמא?….

– מה?..

– תשאלי אותי עוד פעם איך היה היום…

– איך היה היום?

– כיף.