יוצאת לדרך

השיר "יוצאת לדרך" נכתב כברכה לאחותי הצעירה תמרה, כשיצאה "לחפש את עצמה" בחו"ל לפני כעשר שנים.

כמה שעות לפני טיסתה, כשעוד לא ידעתי לאיזה מסע ארוך היא יוצאת, אך כבר הרגשתי בגעגועים…., כתבתי את המילים האלה. במכונית, בדרך לשדה התעופה, הקראתי לה בהקראת בכורה את השיר, ואמא שלנו הכריזה מיידית: "זה – להלחנה!"

השיר ליווה את אחותי בכל נתיבותיה. לימים סיפרו לי, שהוא מסתובב בתיקים של תרמילאים רבים בחו"ל, ואפילו בארץ הוא מטייל לו (בסיום אחת ההופעות שלי בזמן האחרון, ניגשה אליי בחורה מקסימה וסיפרה לי, שהשיר מחולק מידי פעם לבנות השירות הלאומי בסיום הקורס שלהן).

כשתמרה חזרה לארץ, פגשה את אהובה והם באו בברית הנישואין, הענקתי לשניים מתנה מיוחדת: זמרת מקסימה ומוכשרת ביותר, בשם רחלי וולשטיין, הלחינה את המילים ושרה את השיר בחתונתם.

לשמחתי הרבה, תמרה אישרה לי לספר את סיפור "חיפוש הדרך" שלה (המאפיין צעירים רבים בדורנו) במופעים שלי. בסוף קטע זה במופע אני מדקלמת כמובן את השיר. וכך – עם עין אחת צוחקת ועין אחת דומעת (מהתרגשות) המופע מסתיים.

יוצאת לדרך/ צביה אהרוני
(לאחותי תמרה)

כרטיס הטיסה בידייך ותרמיל הטיול על גבך,

נעלי ההרים על רגלייך ומפת הדרכים בליבך.

לו היו החיים מחזה, זו הייתה "היציאה אל הדרך",

מה אומר לך היום, אחותי, שיהיה הדבר בעל ערך?

לא אומר לך: "שמרי נפשך", כי נפשך – היא עלייך תשמור,

בכל יום בו תיתני לדרכך לנתבך בבטחה אל האור.

לא אומר: "מהרי לחזור", לא אדחק בך הביתה לשוב,

לא אומר, כי ביתך שבלב – הוא נצחי ורק הוא החשוב.

לא אומר לך דבר מכל אלה, המילים עם הזמן נשכחות,

ולך עולמות מחכים, שתבואי עם ארבע רוחות.

לא אומר לך דבר מכל אלה, הלא בך יש את כל הכוחות,

את אחת ויחידה, את הפלא, ותמיד נאהבת אחות.