הוא קנה לי בסופר

ימי שישי מתחילים אצלי הרבה פעמים במפגש עם חברה טובה. אחרי פתיחה כזאת של בוקר, סוף השבוע מתמלא באנרגיה נפלאה. המפגשים האהובים עליי ביותר, כוללים צעידה משותפת והפלגה לאין סוף מחוזות בשיחה.

כזה היה המפגש עם אנאבלה, חברתי הטובה והמצמיחה.

באותו בוקר הרגשתי צורך עז לכתוב, אבל לא היה לי נושא.

אנאבלה עבדה אז על נושא להרצאה, ושמחה להעשירה בקטע שאכתוב…

שאלתי – מה?

ענתה – זוגיות.

חקרתי – מה זוגיות?

הרחיבה – זוגיות ישראלית! תכתבי על הנשים ששולחות את בני הזוג שלהן לסופר….

טוב. אם אנאבלה מבקשת – אני מייד נענית לאתגר!
(איכשהו, הבקשות שלה תמיד מביאות מתנות נפלאות לחיי….)

ישבתי, וכתבתי….

הוא קנה לי בסופר / צביה אהרוני

שלחתי אותו עם דף מסודר, בו רשום כל פריט ומוסבר כל דבר:
ירקות ופירות, רק אח"כ בשר (תזכור כשתגיע לקחת מספר).
אם תראה שהתור מתקדם כמו צב, תבדוק בדגים מה המצב.
תבקש שיורידו לפורל את הראש, וכשהם מנקים תעזוב, אל תחשוש –
הם זוכרים ומכינים. ובינתיים תיגש לאיזור המקרר ותביא לי מגש –
של גבינות, ותבדוק את שם החברה! (לא כמו שעשית בקנייה שעברה…):
הקוטג' ההוא, הלבנה של "ההם", תביאי איזה שתיים גבינה-קרם,
ואת הצפתית תקנה במשקל! (נכון, זה עוד תור…. – גם לי זה לא קל!)
ומשם לקפואים…. נו, הכל ברשימה! לא צריך דוקטורט לכזאת משימה…
הכל מפורט בעלי הגיבור,
הוא סוף סוף הלך….. אלוהים ישמור!

הו יופי! חזרת! הגיע הזמן… כבר ניקיתי, בישלתי, כתבתי רומן.
תניח לי שם ליד המקרר, אני כבר אבוא והכל אסדר.
רק רגע, עצור! אני המומה… מה לא הבנת מתוך הרשימה?!
הממרח שקנית – נכון זאת בדיחה?! זה לא הממרח שביקשתי ממך!
אני לא מבינה, מה לא ברור?! למה אני "עושה פה סיפור"?!
אני "מתעקשת"?! אני "לא גמישה"?! לא אמרתי שמה שעשית "נפשע" –
אבל אם היה לך "ככה" אכפת, לא היית עושה כאן כזה "סלט"!
מה כבר ביקשתי?! – ממרח מ-ה-ס-ו-ף, לא כוכבים שתלך ותקטוף…
השוקולד הזה הוא לא הממרח! כבר תראה איך בתנו "תגיל ותשמח"… –
תגיד את זה לה, אל תגיד את זה לי! ריבים על האוכל זה לא בשבילי!
אני לא עצבנית! אני לא בהיסטריה! (הלוואי שתהיה לו מעט דיזנטריה…)
אני רק מרגישה שלך לא אכפת…
לא! זה לא "די דומה" – זה בטעם נוגט!!!

מה…
מה זאת אומרת "יותר לא תלך"?… תלך גם תלך, תלך ועוד איך…
קנית הכל, רק לא ת'ממרח…. הו! – זכרת ת'דיאט – איך בתנו תשמח!
זה ממש לא נורא, העיקר שניסית. קורה, ייתכן שפשוט לא ראית…
(אמנם הוא מונח שם באופן בולט…) – אך אולי הוא חסר, כן, אולי בהחלט…
הוא סוף סוף נרגע בעלי הגיבור. מה כבר אמרתי? אלוהים ישמור…
כזאת רגישות, שאני אמות…
ולזאת רבותיי קוראים: זו-גי-יות!